הוצאות ביגוד - מוכר או לא מוכר?


לא מעט עצמאיים שואלים בנושא הכרת הוצאות ביגוד בעסק. להלן קצת סדר בנושא.

הוצאות ביגוד לעניין מס הכנסה-

הגדרת “ביגוד” בתקנות מס הכנסה: בגדים, לרבות נעליים שנועדו לשמש לצורכי עבודה ומתקיים בהם אחד מאלה: • ניתן לזהות באופן בולט, השתייכות לעסק של הנישום. • עפ"י דין קיימת חובה ללבוש את הביגוד.

הוצאות ביגוד יומיומי בוודאות אינן מוכרות, לעומת זאת הוצאות עבור ביגוד ייחודי שניתן לזהות באופן בולט השתייכות לעיסוק/למקצוע, תוכרנה לצורכי מס הכנסה עפ"י הכלל הבא:

אם לא ניתן להשתמש בביגוד לשימוש פרטי: ביגוד עם לוגו חברה מוטבע, בגדי אומנים, מדים לעובדי אבטחה, חלוק אחות/רופא, גלימת עו”ד, סרבל טיסה וכד’ אז כל ההוצאה תוכר במלואה. אם ניתן להשתמש ב”ביגוד” (ע”פ"י אחד מהתנאים בהגדרה לעיל) גם לשימוש פרטי שלא לצורכי העבודה- אז 80% מההוצאה תוכר. אם “הביגוד” אינו עונה על הגדרה לעיל - ההוצאה לא תוכר.



הוצאות ביגוד לעניין מע”מ-

כמו בסעיפים מיוחדים רבים, מס הכנסה ומע"מ מתייחסים בנפרד ובשונה לסוגיה:

כאשר מדובר בביגוד לצורכי עבודה ועיקר השימוש הוא לצורך עסקי, יתאפשר קיזוז של 66% מסכום המע”מ הנקוב בחשבונית. כאשר מדובר בביגוד לצורכי עבודה ועיקר השימוש הוא לצורך פרטי, יתאפשר קיזוז של 25% מסכום המע”מ הנקוב בחשבונית. אם מדובר בשימוש בביגוד מקצועי ספציפי המיועד באופן ברור לצורכי עסק - גלימת עו”ד, ביגוד אומנים, סרבל, קסדה בטיחותית (בגין העיסוק, לא של רכיבת אופניים), משקפי מגן וכו’- מע"מ התשומות הגלום בחשבונית ההוצאה יוכר באופן מלא. ואולם, על הוצאה עבור ביגוד שאינו מקצועי המשמש את העובד לאחר שעות העבודה- לא ניתן לדרוש מע”מ תשומות.


לסיכום

בגדי עבודה שלא ניתן לזהות בהם, באופן בולט, השתייכות לעסק או שלא חייבים ללבוש על פי חוק, אינם נחשבים כביגוד מקצועי לצורכי העסק. הוצאות ביגוד מהסוג הנ"ל לא יוכרו כלל לצורכי מס הכנסה ולצורכי מע"מ יוכרו באופן יחסי כאמור לעיל.

0 צפיות0 תגובות